למי צלצלו הפעמונים?

איך אדע מה נכון עבורי?

מי לא מכיר את את תחושת חוסר הנוחות שמתפשטת בנו לפעמים, התחושה הזאת שמשהו לא מתנהל בדיוק כפי שלדעתנו היה צריך להיות? 

לפעמים ניתן לשים את האצבע על מקור "הבעיה", ולפעמים מרגישים שזה בכל מקום.

לפעמים תחושת אי הנוחות נעלמת לאחר זמן קצר, ולפעמים היא נמשכת על פני תקופה ארוכה יותר.

אבל בכל מקרה התחושה הזו מתעוררת כשאיזה פעמון מצלצל ומתריע על יציאה מאיזון ועל כך שנדרשת בחינה מחודשת של המצב הקיים ועל הצורך במציאת נקודת איזון חדשה, שבה נרגיש מחדש את הנינוחות אליה אנחנו שואפים.

קשה לדעת מי הוא זה שמצלצל עבורנו בפעמון המתריע: בן זוג, ילד, קולגה לעבודה, תחושה גופנית, תחושות מתח או מחשבות טורדניות. כל אלה עושים עבורנו "שירות" וקוראים לנו להתעורר.

לרוב, אנשים ש"שומעים" את הפעמונים הללו פועלים בשני אופנים:

הכחשה –
התעלמות מהקולות הנשמעים, וחיפוש אחר הסחות דעת שיעזרו להם להרגיש טוב יותר עם עצמם (בטווח הזמן הקצר כמובן).

פיתוח תחושת קורבנות –
אמונה שהאשמה נמצאת אצל האחר ושאין באפשרותם לעשות משהו שיוכל לשנות את המצב.

בין אם בחרת בדרך ההכחשה ובין אם בחרת בפיתוח תחושת קורבנות, מדובר בבריחה מאחריות ובהתעלמות מהפעמונים המצלצלים. ואלה, אני יכולה להבטיח לך, ימשיכו לצלצל חזק עד שהמסר יובן – שמדובר בקריאת השכמה.

הצלצול יגבר עד שתסכים לקחת אחריות על חייך, תסכים לעצירה לצורך התבוננות, להסתכלות פנימה, לשחרור ההיאחזות מהמחשבות הקיימות, תאפשר לשאלות חכמות להגיע, שיעלו מתוכך את התשובות המדויקות –

שיסייעו לך למצוא את הדרך הנכונה עבורך.

בחינה, של מה שקיים, על מה שעדיין מתאים, ועל מה שלא,

עד שמשהו יתבהר

ומשהו חדש יתגלה –

אפשרות חדשה,

תקווה חדשה,

דרך חדשה.